אופרייט ליס בע"מ נ' זילדון ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית, בסכום של 35,796 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב ששייך לתובעת, בעקבות תאונת דרכים שהיו מעורבות בה רכב התובעת ורכב המבוטח ע"י הנתבעת 2 ואשר בו נהג במהלך התאונה הנתבע מס' 1.

רקע

ביום 30.10.11 נסע רכב התובעת בדרך עירונית בבאר שבע והתנגש עם רכב הנתבעים, עת שני הרכבים נכנסו לצומת מרומזרת. לפי גרסת התובעת, רכב התובעת נסע באור ירוק ורכב הנתבעים הגיח מימין באור אדום. בעקבות כך, רכב התובעת, שלא הספיק לבלום, פגע עם חלקו הקדמי בחלקו האחורי של רכב הנתבעים. לגרסת הנתבעים, עת חצה רכבם את הצומת ברמזור ירוק, הגיח רכב התובעת מצד שמאל, תוך אי ציות לרמזור אדום ופגע ברכבם. כל צד, אם כן, מטיל את מלוא האחריות לתאונה על הצד שכנגד.

דיון

לאחר ששמעתי היום את עדויות הנהגים ועד נוסף שהובא מטעם הנתבעים ואשר היה במקום התאונה בעת התרחשותה, נחה דעתי כי מירב האחריות לתאונה צריכה להיות מוטלת על הנתבעים.

עדותו של נהג רכב התובעת הייתה אמינה עלי. כעולה מפרוטוקול הדיון, לא נמצאו סתירות מהותיות, אם בכלל, בגרסתו. עדותו הייתה קולחת ועקבית. עד זה עמד על כך שנסע באור ירוק וכי רכב הנתבעים נכנס לצומת במהירות רבה. העובדה שכבר בטופס ההודעה שלו, ציין עד זה את העובדה שהצד השני טוען אחרת וכי לצד השני יש שני עדים שטוענים שרכב הנתבעים נסע באור ירוק בעוד הוא עצמו אין לו עדים, אולם הוא בטוח שהוא נסע באור ירוק, בעיניי, אינה פועלת לרעתו ובמידה מסוימת אף מעידה על כנותו ועל תום ליבו.

לעומת זאת, עדי הנתבעים לא עשו עליי רושם אמין ואף נמצאו סתירות מהותיות בגרסאותיהם. כך למשל, נהג רכב הנתבעים העיד כי הוא עמד ברמזור אדום בצומת והתחיל לנסוע רק לאחר שהאור התחלף לירוק (ראה חקירתו הראשית, עמ' 4 ש' 16-14 וכן חקירתו הנגדית עמ' 5 ש' 16).

עדות זו סותרת את האמור בטופס ההודעה, שם נרשמו הדברים הבאים (ההדגשה שלי-י.ד.): "נסעתי מרחוב דויד אלעזר לכיוון נחל עשן, בהגיעני לצומת רמזור ירוק – המשכתי בנסיעה ישר, לפתע רכב צג' שהגיע משמאלי חצה את הצומת ברמזור אדום...".

גם בכתב התביעה שהוגש לביהמ"ש לתביעות קטנות ע"י הבעלים של רכב הנתבעים, נרשמו דברים דומים (ראה ת/2). יצוין כי נהג רכב הנתבעים אישר כי את גרסתו בדבר אופן התרחשות התאונה כפי שהעיד עליה בביהמ"ש בתיק דנא לפני רגע, מסר למעסיק שלו, שהוא למעשה הבעלים של הרכב (ראה עמ' 5 ש' 11-7). כשנשאל העד מדוע בטופס ההודעה לא נרשם כי הוא עמד ברמזור אדום והתחיל לנסוע כשהרמזור התחלף לאור ירוק, העד הכחיש זאת תחילה. לאחר מכן, כשהוקראה לו הודעתו מטפס ההודעה, הוא חזר על גרסתו שלפיה עמד באור אדום, אולם לא נתן הסבר לסתירה שבין טופס ההודעה והתביעה הקטנה ולבין עדותו.

עד הראיה לתאונה שהובא לעדות ע"י הנתבעים, העיד כי הוא ראה הולך רגל יורד עם רגל אחת לכביש באור ירוק ועם מעבר רכב התובעת חוזר למדרכה (ראה עמ' 7 ש' 19-18). לעומת זאת, הנתבע מס' 1, שנהג שברכב, העיד על הולכת רגל (ראה עמ' 4 ש' 16) ולא על הולך רגל. סתירה זו לא באה על פתרונה במסגרת החקירות או הסיכומים. על רקע סתירה זו, לא ברור אם היו שני הולכי רגל במקום או רק אחד והאם היה זה אישה או גבר.

כמו כן, הוכח מחקירת עד הראיה כי הוא שוחח עם נהג רכב הנתבעים לפני עדותו ביחס לתרשים שהכין הנתבע 1. עד הראיה ציין בשלב זה כשנחקר על כך, כי גם הוא הכין שרטוט, אולם כנשאל מדוע לא הובא השרטוט לבית המשפט, ציין כי הכין זאת עבור עצמו. העד גם העיד כי ביקר יום לפני עדותו (אתמול) במקום התאונה. העד הכחיש כי יש לו היכרות מוקדמת עם הנתבעים ואני נוטה לקבל זאת, אולם קשה לי להשתחרר מהרושם שהיה סוג של תיאום עדויות בינו ולבין הנתבע 1.

עובדה נוספת שפועלת לרעת הנתבעים הנה העובדה שהולכת הרגל לא הובאה לעדות, למרות שפרטיה היו ידועים מזמן (ראה פרטי העדה בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות בחודש יוני 2012 ושהוגש כת/2). עדה זו הייתה קרובה יותר למקום התאונה מאשר העד שהובא. בא כוח הנתבעים אמנם טען כי העדה לא זומנה כי הוא קיבל את פרטיה ושחח עמה רק לאחרונה, שכן היא החליפה כתובת וטלפון. גם אם הדבר נכון, מה מנע מחברת הביטוח לאתר אותה מזמן או זמן מספיק לפני הדיון ולא בסמוך אליו? לא ברור.

על רקע כל האמור לעיל, גם קשה לי לתת אמון בגרסת עד הראיה, שלפיה הרמזור להולכי הרגל במעבר החצייה הניצב למסלול הנסיעה של רכב התובעת.

נימוק נוסף למסקנתי בדבר הטלת מירב האחריות על הנתבעים, נעוץ בתאימות הרבה יותר שאני רואה בין גרסת התובעת לנסיבות התאונה, לעומת גרסת הנתבעים. במה מדובר? נהג רכב הנתבעים טוען שהתחיל לנסוע בנסיעה איטית של כ-10-15 קמ"ש (ראה עמ' 4 ש' 29). נהג רכב התובעת מעיד כי נכנס לצומת במהירות של בין 50-60 קמ"ש.

בנסיבות אלה, קשה לי לקבל כי רכב הנתבעים היה מושלך מנקודת ההתנגשות שבין הרכבים לעבר המסלול הנגדי בצומת, אל המקום שבו סימנו עדי הנתבעים את מקום עצירתו של רכב הנתבעים כמסומן בתרשים נ/1.

לו אכן נסע רכב הנתבעים במהירות כה איטית, הרבה יותר סביר להניח כי היה נהדף רכב זה להמשך מסלול הנסיעה של רכב התובעת ולא למקום שבסופו של דבר הגיע. גרסת התובעת, שלפיה רכב הנתבעים הגיח לצומת במהירות, תואמת את טופס ההודעה של הנתבעים לעניין הנסיעה הרצופה של רכב הנתבעים לתוך הצומת וגם משתלבת עם עדותו של עד הראייה, שציין כי בעקבות המכה, לא הצליח רכב הנתבעים ליישר את עצמו וכמעט התהפך (עמ' 7 ש' 21).

גרסת התובעת כאמור, התואמת את טופס ההודעה, יחד עם עדותו של עד הראייה כנזכר לעיל, עולים בקנה אחד עם מקום עצירתו של רכב הנתבעים לאחר התאונה. כניסה מהירה לצומת יכולה להסביר את התנהגות רכב הנתבעים, עת קיבל מכה בחלקו האחורי, באופן שאיבד כמעט את שיווי משקלו וכמעט התהפך, כדברי עד הראייה, עד כדי השלכתו למסלול הכי מרוחק מתוך נתיבי הנסיעה הנגדיים. יש לציין כי על פי נ/1, עולה כי מדובר בצומת לא קטנה, כשנתיבי הנסיעה לכל כיוון הינם כשלושה במספר ועם אי תנועה שמפריד בין הנתיבים.

על רקע כל האמור לעיל, גרסת התובעת לתאונה משכנעת יותר ומקובלת עליי. לפיכך, יש להטיל על רכב הנתבעים את מירב האחריות לתאונה. מאחר ומוטלת חובת זהירות גם על רכב שנכנס לצומת באור ירוק ומאחר ונהג רכב התובעת העיד כי נסע בין 50-60 קמ"ש בדרך עירונית שהנסיעה המותרת בה הנה עד 50 קמ"ש וכשמן הראוי כי בכניסה לצומת המהירות תהיה אף קטנה מזו, מוצא אני לנכון לראות בנהג רכב התובעת, כאחראי לתאונה ברשלנות תורמת ובנסיבות העניין, בשיעור של 10%.

באשר לנזק, הוגשה חוות דעת שמאית על ידי התובעת, התומכת בסכום התביעה. לא הוגשה חוות דעת נגדית ולא הועלתה כל וטענה לעניין סכום הנזק במסגרת סיכומי הנתבעים.